למה לי לצאת
מאזור הנוחות?

הכי כיף כשנוח לי

1917845_173602500274_8300838_n

איך זה משפיע על הבחירות בחיים?

במהלך החודשים האחרונים הבנתי שנוחות, או יותר נכון 'נינוחות', נמצאות אצלי גבוה בסדר העדיפויות. המשמעות מבחינתי היא, שאני רוצה לעסוק רוב הזמן בדברים שאני טובה בהם ושבאים לי יחסית בקלות. ברור שכבעלת עסק של אדם אחד אני נדרשת להתמודד הרבה פעמים עם משימות בתחומים שאינם ה"שדה הטבעי" שלי. למשל, אני אמנם מבינה בשיווק, אבל בגלל שחלק כה נרחב מן העולם הזה הפך להיות מאד טכני וטכנולוגי, אני נתקלת בקשיים. הקושי נובע גם מן העובדה שאני לא מיומנת בתחום הזה וגם כיוון שטכנולוגיה היא לא ה'מים' שלי. זה לא אזור הנוחות שלי.

לצאת מאיזור הנוחות

העידוד הזה "לצאת מאזור הנוחות" הפך להיות מאד פופולרי לאחרונה. לטעמי הוא פופולרי מדי, ולא תמיד לטובתנו. יציאה מאזור הנוחות אינה מטרה בפני עצמה. זו יכולה להיות אסטרטגיה להנעה, להתחדשות או ללמידה, אבל צריך להשתמש בה גם בזהירות הראויה.

אני מבינה שהדרך להזיז אותי מה'גבינה' שלי היא סוג של אימון. כל פיתוח מיומנות חדשה דורשת יציאה מאזור הנוחות ובוודאי שיש לה גם השפעה חיובית, אבל אם אני בסך הכל אוהבת את החיים שלי ואת המקום שבו נוח לי, הרי שהנינוחות שלי היא בעלת השפעה חיובית לא רק על ההנאה שלי מהחיים, אלא גם על כל הסביבה שלי. הנינוחות שלי יקרה לליבי, ואני סבורה שחשוב לזכור גם לתחזק אותה ולא רק 'לצאת' ממנה. לתחזק את אזור הנינוחות לא אומר שצריך לשבת משועממים על הספה או להישאר בשגרה משמימה. החיים מזמנים לנו מספיק אתגרים שפוגעים בנוחות שלנו. מספיק שאמנה ילדים, בני זוג, קונפליקטים, עבודה, משימות, פרנסה, וכבר יש לנו שעות ארוכות של חוסר נוחות. אבל מה, אפשר (לנסות) להתמודד עם כל אלה בנינוחות.

את הכי יפה כשנוח לך

אני מאוהבת בסיסמה הזו של טבע נאות, ומאמצת אותה בחום לא רק לנוחות בנעליים ומכנסיים, אלא גם ביום-יום. אני לא מתביישת לספר שאני מתאמצת לארגן את סדר היום, הפגישות, המשימות, הארוחות וגם היציאה מהשגרה, ככה שיהיו לי הכי נוחים שאפשר – כדי שהכל יבוא לי בקלות. זה לא אומר שאני לא נאלצת לעשות תוך כדי כך גם דברים שלא  נוחים לי כל כך, אבל אני לא רואה בחומרה את הצורך לשמור על עצמי, כך שהמשימות שאאלץ לבצע לא יהיו לי קשות יותר מן הדרוש, לא יגרמו לי לתסכול רב או לרצון להרים ידיים. אני לא מתעקשת לצאת מאזור הנוחות על מנת לפתח את עצמי או את האישיות שלי. רוצים להתקדם או להתפתח? אדרבה, נסו קודם להיות נינוחים עם הקשיים באזור הנוחות שלכם.  זה תורם לא רק לעור הפנים, אלא גם לאיכות הסביבה.

פערים בין מיומנות לקושי המשימה

לפני כמה חודשים הייתי במפגש של המאמן העסקי עופר מלמד (מלמד לתוצאות), ובמפגש הוא עסק בנושא שכל אחד נאבק בו במהלך הקריירה – איך לייצר תוצאות טובות בכל תחום בחיים. נושא אחד שדיבר עליו השפיע עלי באופן מיוחד ועליו אני רוצה להרחיב כאן. 

עופר התייחס לכל משימה שאנחנו צריכים לבצע בשני פרמטרים: רמת הקושי או המורכבות של המשימה, ורמת המיומנות האישית שלנו.
כמובן, שככל שיש למישהו רמת מיומנות גבוהה יותר במשימה ספציפית, כך היא נחווית, וגם נראית, קלה יותר. למשל, אני זוכרת את עצמי מתבוננת בהערצה במחליקים מקצועיים על הקרח ובמתעמלות קרקע באולימפיאדה, וחושבת לעצמי כמה זה נראה קל. אבל ברגע שאני עצמי עליתי על הקרח עם המחלקים לא הצלחתי בפעם הראשונה אפילו לעזוב את הקיר. שלא לדבר על להחליק במהירות, לקפוץ או להסתובב תוך כדי החלקה. כמובן, שכאשר עולה המיומנות גם עולות הציפיות האישיות, אבל אם יבקשו ממני וממעצב גרפי לבצע את אותה המשימה בפוטושופ, ברור למי יהיה יותר קשה ולמי יותר קל. ולא רק שיהיה לי קשה, אם אהיה מחויבת לבצע את המשימה בעצמי, עם ניסיון של ארבע שעות לימוד פוטושופ לפני ארבע שנים, אני כנראה אחווה תסכול רב. כדי לא לחוות תסכול ובכל זאת להמשיך להשתפר כל הזמן, חשוב לבצע את השיפור בצעדים קטנים, ולשמור על מידה מסוימת של הלימה בין רמת המיומנות לרמת הקושי. 

עופר מלמד
כאשר אנחנו על האלכסון הצהוב יש הלימה בין היכולות למשימות שאנו מבצעים. כדי לחוות סיפוק ותחושת שיפור כדאי להעלות מעט בכל פעם את רמת הקושי.

מן הצד השני, יש לנו משימות שהן ברמת קושי נמוכה מן המיומנות שלנו. אלו משימות שלא דורשות מיומנות רבה מדי עבור אנשים בוגרים. למשל, לתייק מסמכים בתיקים לפי א'-ב'. אנחנו יכולים לעשות את זה יחסית בקלות, אבל זה לא מאתגר אותנו, זה משעמם. אם כל היום אני אעשה משימה כזו שהיא מאד קלה עבורי ולא אנצל את הפוטנציאל שלי, אני אחווה חוסר מימוש. מתכנת בכיר יחוש חוסר מימוש כאשר יתבקש לבצע בקביעות עבודות תכנות של מתכנת מתחיל.

המפגש עם הרעיון שהציג עופר מלמד הנחית עלי את התובנה הבאה: כדי שיהיה לי טוב ואצליח להגיע לתוצאות מספקות, השאיפה היא שרוב הזמן תהייה הלימה בין המשימות שאני צריכה לבצע ובין רמת המיומנות שלי. מדי פעם אני אעלה את רמת הקושי של המשימות שאקח על עצמי או אקח 'שיעור פרטי' שיעלה את רמת הידע שלי, כדי למתוח קצת את השריר, אבל כפי שמלמד הדגיש, חשוב לא להגזים בזה, כדי לא 'לקרוע' את השריר.

איך זה משפיע על הבחירות בחיים?

באותו מפגש עדיין הגדרתי את העיסוק שלי כמנהלת מדיה חברתית. בדיוק סיימתי קורס מעניין מאד במכללה לניו מדיה והייתי מרוצה. הקורס לא היה לי קשה מדי, הוא אתגר אותי במידה מספקת כי לימד אותי דברים חדשים ואפשר לי להתנסות בתחום שלא הכרתי קודם, אבל גרם לי לחוש בעלת מסוגלות, גם ברמת היצירתיות וגם ברמה הטכנית (ובפועל – גם קיבלתי בסיום הקורס את הציון המספק 100 על עבודת הגמר שלי!)

אבל אז יצאתי לחיים האמיתיים והמציאות טפחה על פני. הבנתי שהקורס שעשיתי היה רק קצה הקרחון בתחום הידע העצום הזה של השיווק הדיגיטלי. אחת הסיבות שהגעתי לניהול מדיה חברתית היא בראש ובראשונה האהבה שלי לתחום הרשתות החברתיות ודבר שני, החיבור שלי לתחום הכתיבה השיווקית. מראש הגדרתי לעצמי שהחוזקה שלי כמנהלת מדיה חברתית תהייה הכתיבה, והאמנתי שכאשר אשלב את הכישרון  עם הידע שרכשתי בעריכת קמפיינים בפייסבוק או בגוגל, יהיה לי יתרון על פני משווקים אחרים.

אולם מה שגיליתי הוא, שיש פער עצום בין הידע המסוים שלי בפרסום דיגיטלי ובין היכולת והמיומנות שלי בכתיבה. זאת, יחד עם העובדה שהטכנולוגיה מאתגרת אותי קצת יותר מדי (עד כדי תלישת שיערות!) הבנתי שעיסוק בתחום זה ידרוש ממני לימוד אינטנסיבי של תחום שהוא מחוץ לאיזור הנוחות שלי.

להימנע מתיסכול

לאתגר את עצמנו -זה מצויין.
לחוות קושי גדול מדי עד כדי תיסכול - לא מומלץ.

הסכנה עלולה להיות דחייה, ויתור או פגיעה באיכות החיים.

ולאוהבי האתגרים - נהדר,
גם מי שחולם לרוץ מרתון מתחיל מריצות קצרות יותר.

מתיחת השריר

 

כשהתסכול גדול מדי בגלל הפער בין המיומנות הקיימת לקושי המשימה, יש שתי אפשרויות. אפשר להוריד את הקושי, או להעלות את רמת המיומנות. כמובן שאפשר להשתפר, אבל כדי שאפשר יהיה באמת לחוות סיפוק וליהנות מהצלחת המשימות, צריך לדעת "לנהל" את שיפור המיומנות הזו בצורה חכמה, כפי שמלמד הגדיר זאת. צריך לעשות תאום ציפיות הגיוני. צריך להבין מה נדרש, ולעמוד באתגר בצעדים קטנים, שייצרו גם חוויות מרובות של הצלחות קטנות, לצד תחושה מסוימת של קושי. כי זה נחמד להגיע לתוצאות, אבל רוב הזמן אנחנו נמצאים בדרך, ואני מאמינה שההנאה מהדרך חשובה אפילו יותר.

זמן קצר אחרי שעיכלתי את התובנה הזו לקחתי צעד אחורה, הסתכלתי שוב קדימה למקום שאני רוצה להיות בו, ובחרתי להנמיך את רמת הקושי של המשימה. זה לא אומר שהמשימה עצמה שבחרתי לי דורשת פחות מיומנות  (היא עדיין דורשת מיומנות גבוהה), אבל פשוט מדובר בהתמחות במיומנות שכבר יש לי. בשדה הכתיבה אני אולי לא כמו מחליקה על הקרח באליפות עולם, אבל אני בוודאי יכולה להתגלגל בנינוחות עם חיוך על הפנים. המשימה החדשה שלי – לכתוב תוכן שמושך לקוחות – מותאמת הרבה יותר למידותי ולכן אני יכולה לדמיין את עצמי מצליחה בה הרבה יותר בקלות. המשימה הזו מאפשרת לי להמשיך לשחות ב"מים" שלי. היא עדין מצריכה ממני מדי פעם לצאת מאזור הנוחות שלי, ללמוד דברים חדשים, להתנסות באתגרים חדשים בשוק ובאתגרים כבעלת עסק, אבל מאפשרת לי לתחזק גם את הנינוחות שלי.

כי הכי כיף לי כשנוח לי.

 אם יש לכם סדנה או הרצאה בתחום ההתפתחות האישית אוו טיפול עצמי ו-well-being, מוזמנים לכתוב אלי 

shabat.dana@gmail.com

סגירת תפריט