הליכת מדיטציה

קורנפילד ממליץ לתרגל את הליכת המדיטציה במקום שבו נוכל לצעוד כשלושים צעדים ברצף. להתחיל בעמידה שמוטת ידיים וכתפיים, עם קשב לתחושת הרגליים הניצבות על האדמה, ואז להתחיל בהליכה איטית, כאשר הקשב שלנו מופנה לכל מה שקורה בגופינו בזמן ההליכה ובהתחלה בעיקר לכף הרגל – תחושת הלחץ על הרצפה, תחושת השחרור כאשר כף הרגל מתרוממת. בצעד האחרון להסתובב עם קשב ותשומת לב אל הדרך חזרה, ולהמשיך כך, להפנות את תשומת הלב גם אל הגוף והנשימה במשך 20 דקות, בקצב שהכי נוח לנו להישאר ערניים.

אם תשומת הלב שלנו נודדת למקומות אחרים יש להחזיר אותה ולתת לה שם. למשל 'חלמתי בהקיץ', או "רציתי לתכנן את המשך היום…" ולהמשיך בהליכה עם קשב בלי שיפוטיות.

את הליכת המדיטציה אימצתי גם לזמן הצעידה ברחוב לצורך כל מיני סידורים, ערה לכל צעד, לזיעה, להמולה, לא מבקרת ולא שופטת אותם אלא רק מציינת לעצמי: צעד – הנה בחור ממהר, עוד צעד – הנה אישה עם אזניות, עוד צעד – חנות מעניינת מצד ימין שממנה בוקעת מוזיקה רועשת. כל צעד קולט עוד משהו מסביבי. בפעמים אחרות כשאני לא רוצה להכניס את החוץ – מצנזרת את החוץ וערה רק אל הפנים: איך הרגל פוגעת במדרכה, מתקפלת ואחרת כבר ממהרת להישלף לפנים, האם אני מניחה קודם את העקב או קודם את האצבעות? האם הנשימה שלי מותאמת אל הצעידה? תשומת הלב מופנית כולה אל מה שקורה בפנים ואני מצליחה להשתלט על הקולות הפנימיים שלפעמים מפריעים וגם על הסביבה המציפה לעיתים. ולפעמים אני מנסה ומצליחה להיות בקשב אל הכל – פנים וחוץ. המדיטציה הזו עוזרת לי למרכז ולקרקע את עצמי, להירגע, וגם מאמנת אותי לשלוט בכיוון המחשבות שלי ולהפחית מתח.