נקודת מבט חדשה על אכזבה

אחד הדברים הצפויים בחיים - שיקרו לנו דברים בלתי צפויים. אנחנו נעשה תכניות, והם ישתנו. הרבה פעמים יגרמו לנו אכזבה, אפילו מפח נפש ולפעמים ירידה במצב רוח ואף דכדדוך או דיכאון. שני כלים תודעתיים שאני מדגימה כאן יכולים לעזור לשפר את ההרגשה. שינוי דפוסי חשיבה ומציאת משמעות חדשה, או הענקת משמעות חדשה לחוויה.

דאון

כשאומרים לאנשים "תסתכל על הפן החיובי", זה לרוב מאד מרגיז. החיים מתקילים אותנו בהרבה מאד צרות, ולרובן אין שום פן חיובי. לפחות לא כאלה שאנחנו יכולים לראות במבט ראשון.

תאונות, מחלות, אסונות, טרגדיות גדולות או קטנות – לוקחים מאיתנו דברים חשובים, כישורים ויתרונות שהיו לנו בעבר, אהובים או חלומות. לעיתים זה קורה באופן טבעי, כחלק מהתבגרות ובהמשך גם הזדקנות (ירידה בזיכרון, קושי בתנועה) ולפעמים זה נוחת עלינו בהפתעה. כל אחד מגיע לעולם עם "כלי משחק" שונים, ועם זה הוא לומד להסתדר פחות או יותר. הראיה הבעייתית שלי, למשל, היא חלק מכלי המשחק שאיתם הגעתי לעולם, וכל אחד מאיתנו הגיע עם הכלים שלו. לפעמים קל לנו להשלים עם ה'בעיות' שהכרנו בילדות, אבל יותר קשה להשלים עם מה שמשנה את מסלול החיים שדמיינו לעצמנו להמשך.האם זה הגיוני לצפות להסתכל על הפן החיובי בכל דבר? האם זה אפשרי בכלל? ולמה צריך?

הפן החיובי של האכזבה

להסתכל על הפן החיובי זה לא בהכרח להיות בת יענה. המטאפורה על בת יענה, אשר טומנת את ראשה בחול כי היא חושבת שכך לא רואים אותה, מדמה התעלמות מן המציאות. אנחנו מבינים שיש מציאות שאינה נעימה לנו, אבל אנחנו מעדיפים להפנות את המבט כדי להסתכל על דברים אחרים (על דברים חיוביים יותר) שגם הם קיימים במציאות, ולא להיות ממוקדים בבעיות.

 

הגישה שמנסה לראות את הפן החיובי של האכזבה דווקא מכירה באכזבה, מכירה בציפיות שהיו ובמציאות שאינה הולמת את אותן ציפיות, ומנסה לראות את האפשרויות הטמונות באותה מציאות חלופית שאותה לא צפינו, וכמובן לא בחרנו בה. לא תמיד מדובר ביתרונות מובהקים, הרבה פעמים לא היינו בוחרים את המציאות הנוראית שנכפתה עלינו בכל מקרה, אבל אפשר לראות נקודות אור. אפשר למצוא נחמה בדברים חיוביים אותם עשינו רק בזכות אותה 'צרה'. אפשר למצוא סיפוק או אפילו למצוא תחושת שליחות בעזרה לאחרים או במאבק חברתי, רק בזכות אותה מציאות לא רצויה שנכפתה עלינו.

"ברוך הבא להולנד"

הסיפור הבא הוא סיפור שמוכר בעיקר להורים לילדים שאובחנו עם אוטיזם. הוא נכתב על ידי אמילי פרל קינגסטון ומתאר היטב את הפן החיובי של האכזבה.

תארו לכם שאתם מתכננים במשך זמן רב חופשה מהאגדות באיטליה. אתם קונים מפה וספר תיירות על איטליה, אתם אולי פונים אפילו לאשת מקצוע שתתכנן לכם את המסלול המושלם, חוקרים את האינטרנט והבלוגים ומסמנים לכם את מסלול הטיול שבו תרצו לטייל, את האתרים שאותם תרצו לראות, ממרקרים מה הם פינות החמד המומלצות בכל עיר, המוזיאונים שאתם חולמים לבקר בהם, המסעדות שבהם תרצו לאכול, בתי הקפה המיוחדים והמומלצים שבהם תרצו לשבת. ממש עושים הכנה רצינית, העיקר שהחופשה הזו תהייה חופשה מושלמת!

מועד החופשה מתקרב ואתם כבר מתחילים להיות נרגשים, חסרי סבלנות אפילו, הזמן בקושי עובר. אתם לומדים קצת איטלקית ומעבירים את הזמן עם אפליקציה מיוחדת ללימוד השפה. שנים שחלמתם להגיע לאיטליה והנה הטיול החלומי הזה מתקרב.

מגיע היום המיוחל. נרגשים אתם אורזים מזוודות, יוצאים לדרך, מצטלמים מתחת לשלט הטיסות היוצאות (עם משפט שאתם כותבים באיטלקית מעל התמונה וגורפים המון לייקים!) וכמה שעות אחר כך המטוס נוחת. הקברניט לוקח את המיקרופון ואומר לכם את המשפט המזעזע הבא: "ברוכים הבאים להולנד"

כל החיים חלמתם להגיע לאיטליה, אבל הייתה איזו תקלה, ועכשיו אתם בהולנד!  אתם לא רוצים להישאר, תכננתם להגיע לאיטליה ואתם לא יודעים כלום על הולנד, אבל בכל זאת – כאן אתם נשארים, כי אין שום אפשרות להגיע לאיטליה. אחרי כל התכנונים שעשיתם, עכשיו אתם צריכים לצאת ולהתחיל את החופשה שלכם בהולנד.

צריך ללכת ולקנות מדריך אחר, מפות אחרות, ללמוד מילים אחרות בשפה שונה. אכן, מקום שונה מהמקום לו ציפית ועליו חלמת. אכזבה קשה. אבל גם כאן יש אנשים שלא פגשתם מעולם, גם כאן יש אטרקציות מיוחדות. המקום אולי איטי מעט מאיטליה, הוא פחות אומנותי, פחות ראוותני וגרנדיוזי, אבל זה בסך הכל מקום אחר. מה תעשו?

מי שיחליט להסתכל על הפן החיובי, יגלה שגם הולנד יפהפיה. יש בה תחנות רוח ופרחים מרהיבים ואפילו מוזיאונים של אמנים מפורסמים. מי שלא יסתכל על הפן החיובי, יראה את מה שאין בה. את זה שהיא לא איטליה.

כשתחזרו הביתה תמשיכו לפגוש כל החיים אנשים שבדיוק חזרו מחופשה מדהימה באיטליה ויספרו כמה בילו שם נפלא. אתם תמיד תחושו את הכאב על  חלום החופשה האגדית שהתנפץ. אבל הנקודה החשובה היא, כך מסכמת אמילי פרל קינגסלי את סיפורה המטאפורי, שאם תבזבזו את החיים בלהתאבל על החלום ועל מה שהיה אמור להיות והשתבש, לעולם לא תוכלו לראות או להנות מכל הדברים הנפלאים שיש להולנד להציע".

בסיפור זה אמילי קינגסטון פרל מנסה להבהיר להורים שמגלים שילדיהם אובחנו עם אוטיזם, כי עדיין מצפה להם חווית הורות נהדרת. זו הורות אחרת, בקצב אחר ועם אתגרים אחרים וצריך להתאים את הציפיות, אבל היא עדיין יכולה להיות נפלאה כמו טיול בהולנד.

התמודדות עם אכזבה על ידי שינוי בחשיבה

לא רק לידה של ילד עם צרכים מיוחדים מציב אותנו בפני התמודדות שונה לחלוטין מזו שציפינו לה. כשאנחנו מתחתנים, אנחנו מצפים לחיי זוגיות טובים עד שיבה, ונתקלים בהרבה מאד אכזבות. כשאנחנו מתחילים עבודה חדשה ונוצצת, אנחנו מצפים להצליח ולהתקדם, והרבה פעמים מתאכזבים. כאשר אנחנו מתחילים מסלול לימודים שעליו תמיד חלמנו, אנחנו חולמים שנצליח בו בהמשך הדרך, וכשאנחנו מסיימים את הלימודים בהצלחה או אפילו בהצטיינות – אנחנו מצפים להיות נלהבים להמשיך ולעסוק בתחום אותו למדנו. ומה עם האכזבה שלנו מגיעה מחוסר ההתלהבות שאנו עצמנו מפגינים כעת כלפי העתיד עליו חלמנו? האם נתאכזב ונכעס על עצמינו על הטעות שעשינו, על מה שהיינו צריכים לעשות במקום זה? אכזבות יכולות להיות גדולות או קטנות ולגרור מצבי רוח ירודים או אף דיכאון.

לפעמים לא קל לנו לעדכן גירסה לציפיות שלנו, זה לא בא בקלות. בעיקר, כיוון שיש לנו דפוסים אוטומטיים של חשיבה שהתרגלנו אליה, או כי אותה אכזבה שאנו נצמדים אליה מאד משמעותית עבורינו, אפילו שגורמת לנו לחוש אומללים.

בחרתי להתייחס במאמר הזה לשני כלים שיעילים להתמודדויות כאלה:

הראשון הוא תיקון טעויות בחשיבה והשני הוא מציאת משמעות.

יש בוודאי כלים נוספים, בהם גם כלים רוחניים, אליהם אתייחס אולי במאמרים אחרים. (מוזמנים לכתוב אלי רעיונות)

בוחרים להרגיש טוב מאת ד"ר ברנס דייויס ,בהוצאת מכון פסגות

תיקון טעויות בחשיבה

(הרעיונות הבאים לקוחים מהספר "בוחרים להרגיש טוב" (Feeling good)  של ד"ר ברנס דייויס

האירוע או המקרה שגרם לנו לאכזבה או אף לטראומה הוא נתון, אבל חשיבה אוטומטית שלילית היא שגורמת למצב הרוח העגום בעקבות האכזבות ולקשיי התמודדות. 
בין אם מדובר בבשורה מרה או בביקורת עצמית בדיעבד על בחירות שעשינו (ושעכשיו נראות לנו שגויות), אפשר לשנות את הדרך שבה אנחנו מכירים ומפרשים את המציאות, על ידי שינוי כלשהו בחשיבה.

 

  • בחיים זה לא הכל או לא כלום

הרבה פעמים אכזבה גורמת לנו לחשוב שאם לא השגנו משהו נחשק אז שום דבר לא חשוב, או שלא השגנו שום דבר. 
לדוגמה, רצינו 90 וקיבלנו 85 במבחן. האם אנחנו חושבים שכל ההשקעה לא הייתה שווה כלום? או שאנחנו בוחרים לחשוב – הגעתי קרוב מאד ליעד, מזל שהשקעתי בלימודים אחרת לא הייתי מגיעה גם לזה.

ואם ציון 85 משמעו שלא אוכל להמשיך במסלול שאותו רציתי זה כמובן מאכזב הרבה יותר. אפשר לחשוב על הזמן המבוזבז שהשקענו במסלול זה עד עכשיו, ואפשר לחשוב "זה היה מעניין", ואו לחשוב על דברים נוספים שהרווחנו: למשל: חברים, ניסיון, הנאה. מותר להתאכזב, אבל זה לא אומר שכל הזמן הזה לא היה שווה כלום.

  • אנחנו לא חוזי עתידות, ואירוע בודד הוא לא סטטיסטיקה

אנחנו לא יודעים מה צופן לנו העתיד. אם נכשלת עכשיו במשהו – זה לא אומר שכך יהיה מעכשיו והלאה.
אם כרגע קשה במשהו, זה לא אומר שכך יהיה כל החיים.
ואם קרה לנו משהו שהוביל אחד מהחברים שלנו לתוצאה לא רצויה, זה לא אומר שגם אותנו הדבר יוביל לאותו המקום בדיוק.

העובדה שדבר רע קרה לך יותר מפעם אחת, היא לא סיבה 'לתייג' את עצמך עכשיו בתווית מסוימת. 

אגב, אפילו אם הסטטיסטיקה לרעתנו – למשל, הגענו לגיל חמישים ואיבדנו מקום עבודה, ואנחנו יודעים שקשה יותר למצוא עבודה בגיל חמישים – אנחנו צריכים להתמקד בסטטיסטיקה שלטובתנו. במקום למצוא הוכחות כמה קשה, צריך למצוא הוכחות לכך שזה אפשרי. לחפש ולמצוא את אותם אנשים שמצאו עבודה גם מעל גיל חמישים.

נכשלנו בשני ראיונות? זה לא אומר כלום על הראיונות הבאים, אולי כל מה שצריך זה רק להתכונן טוב יותר? או לבדוק מקומות מתאימים יותר?

  • התמקדות בחיובי

אם עברתם חוויה מאכזבת או אפילו טרגית ומטלטלת, זה לא אומר שלא ניתן למצוא דברים חיוביים להתמקד בהם. הדברים השליליים לא ייעלמו בשל כך, את זה צריך לומר, אך ההרגשה תהייה אחרת.

ה"עדשה הוורודה" לא תמיד נעלמת גם אצל אנשים בדיכאון, היא רק מחליפה תפקיד. הם שומרים את השימוש בה רק כשהם חושבים על החיים שהיו יכולים להיות להם אם היו בוחרים אחרת, או  לחיים שהיו להם לפני האירוע הקשה ששינה את חייהם. העדשה הוורודה הזו היא לא פחות מעוותת מן העדשה השחורה שיש להם לגבי החיים הנוכחיים של עצמם. גם קודם החיים לא היו רק מושלמים. יחד עם זאת, ההתמקדות בדברים הטובים שיש עכשיו עוזרת לנו להתמודד טוב יותר עם מה שפחות טוב והיא מתקנת את טעות החשיבה שגורמת לנו להרגיש רע.

  • הכרה במשמעותיות של החיובי

לא מספיק להתמקד בחיובי, צריך גם להכיר בכך שהחיובי הזה הוא אכן משמעותי ובעל חשיבות. אם תנסו להתמקד בחיובי אבל לא תכירו במשמעות האמיתית של החיובי או תזלזלו באותו דבר חיובי לא תצמח מכך טובה. אם, למשל, אני מתאכזבת מכך שעדיין לא הגיעו מספיק מבקרים לבלוג שלי וחברה מנסה לעודד אותי "הי, תתמקדי בפן החיובי. למשל בכל הביקורות החיוביות שאת מקבלת". ואז אני יכולה לומר לעצמי "טוב, אבל כל הביקורות האלה לא נחשבות. הן רק מחברים קרובים. מה זה שווה? ברור שהם יתנו לי ביקורת חיובית", כך בהינף יד אני בוחרת לבטל את החיובי.

 

  • הכרת המקומות בהם יש לנו יכולת להשפיע על העתיד שלנו

אכזבה קשה יכולה לגרום למצב רוח שלילי, בעקבותיו אנחנו עלולים להרגיש שהעתיד שחור ואין מה לעשות בנוגע אליו. התפיסה הזו שגויה, כיוון שיש הרבה מאד נקודות בחיים שבהן אנחנו יכולים ליצור שינויים בחיינו ולהשפיע על העתיד שלנו – צריך לחפש אותן ולהכיר בהן.

בנוסף, חשוב שנכיר בדברים עליהם אין לנו שליטה ואותם אנחנו לא יכולים לשנות, ולכן גם לא יכולים לנבא מה יקרה. אנחנו צריכים לעשות ככל יכולנו עבור מה שביכולתנו לעשות, ולשחרר את תחושת השליטה ברגע שזה כבר לא תחת השפעתינו. אם ננבא למשל שנגיע לדייט ונעשה רושם שלילי, אנחנו עלולים להימנע מהמאמץ הכרוך בלעשות רושם חיובי.

הרבה דברים בחיים הם לא בשליטה שלנו. אם תפילות עוזרות, הרי זה מבורך.

  • פרופורציות

אם אירוע משמעותי שיבש לנו את החיים ואנחנו רוצים להוכיח שהחיים שלנו מעתה והלאה הולכים להיות רעים, אנחנו נצליח. אנשים עושים את זה כל הזמן על ידי עיוות הפרופורציות. לדברים טובים הם נותנים משמעות קטנה ולדברים רעים הם נותנים משמעות רבה.

למשל, אם חבר אחד הפסיק להתקשר ולבקר, מיד החבר הזה יהפוך להיות הוכחה לכך ש"חברים עוזבים אותי". האחד הזה יועצם לכדי משהו משמעותי. לעומת זאת, אם שלושה חברים טובים יתחילו לבקר ולהתקשר בקביעות ולשאול מה נשמע, לדאוג ולעזור מעבר למה שעשו בעבר, הדבר הזה לא יוכיח שום דבר משמעותי אם נתייחס אל הדבר בביטול. המאמץ שלהם ייחווה כ'זניח' או אפילו שלילי.

  • להיפטר משפה כובלת – צריך, אסור, חייבים

יש כל מיני ציוויים שאנו מכניסים לחיינו ואנחנו מאמינים בהם. "חייבים לאכול בריא", "אסור לעזוב מקום עבודה",  "צריך תואר שני", "חייבים למצוא זוגיות לפני גיל 35". כל הכללים האלה שאנחנו נוטלים על עצמנו אולי עוזרים לנו להתנהל בעולם ולקבל החלטות, אבל כשדברים לא בהכרח מתממשים הם יכולים גם לפגוע בנו.

אם לא מצאנו זוגיות טובה עד גיל 35 אז מה? האם חינו בסכנה? האם זה אבוד? האם בהכרח לא יהיו לנו ילדים?
ואולי במקום הציווי "חייבים" עדיף שנגיד לעצמנו "הייתי מעדיף למצוא זוגיות עד גיל 35?. או למשל, אם אנחנו מעדיפים לאכול אוכל בריא, אבל אם באחד הימים לא נאכל רק אוכל בריאת, האם נשפוט את עצמנו, ונחוש טינה וכעס כנגד עצמנו?

  • אתם לא קשורים למשהו שלילי שקורה למישהו אחר

באופן מפתיע, כאשר אנחנו לא במיטבנו יש לנו נטייה לייחס כל דבר שאנחנו שומעים או קוראים אל עצמנו. אז בואו נעשה סדר: קראתם כתבה ב"לאשה" שבה המרואיינת חוותה הפרעות אכילה בעקבות אהבה נכזבת? זה לא אומר כלום לגביכם! זה לא אומר שפיתחתם הפרעת אכילה כי במשך יומיים לא התחשק לכם לאכול כלום, וזה לא אומר שאהובת ליבכם תעזוב אתכם, וזה לא אומר שהמשפטים שהמרואיינת אומרת לגבי החיים שלה, באמת מתאימים לחיים שלך!

חשוב מאד להפריד את כל החוויות השליליות שאתם שומעים או קוראים עליהם מהחיים שלכם, כי לכל אחד יש את ה'תיק' שלו בחיים. ואיזה מזל, התיק הזה הוא שלהם, לא שלכם!

מציאת משמעות חדשה

מדיטציה באכילה

"האדם מחפש משמעות" כתב ויקטור פרנקל.

"מי שיש לו 'למה' מספיק חזק, יכול לשאת כמעט כל 'איך'", כתב ניטשה.

ובמילים אחרות, אני מאמינה שהקשר חדש ויצירת משמעות חדשה לאירוע הספציפי או לחיים עצמם, יכולים לעזור לאדם להתמודד גם עם הקשיים, האכזבות והטרגדיות הגדולים ביותר.

בשנה שעברה ראיינתי חברה של סבתא שלי לספר שאני כותבת, אשה בת 94 שעלתה עם משפחתה מגרמניה בשנות השלושים, מטעמים ציוניים. הם היו שם משפחה מבוססת, עם בית גדול ומשרתים ובארץ חיו שש נפשות בדירה קטנה של שניים וחצי חדרים. ואז הגיעה השואה ואחריה עלו כל הפליטים מהשואה. היא סיפרה לי על הקשיים והמלחמה והצנע והמחסור, ואז סיכמה ואמרה לי "הייתה מצוקה כלכלית, אבל מה שחשוב זה שלא היינו אומללים". ומה שעזר להם לא להיות אומללים, זה שהם הבינו היטב מדוע הם נמצאים במקום הקשה הזה. הם היו חלוצים וברי מזל שלא נשארו 'שם', ואחר כך בנו את המדינה והחיו את השפה והקימו משפחה במדינה החדשה. הייתה לחיים שלהם משמעות עצומה!

האדם מחפש משמעות

פשר הסבל

ויקטר פרנקל, מחבר "האדם מחפש משמעות" חקר את ניצולי השואה והגיע למסקנה שאלו שהצליחו לשרוד את הזוועות בגטו, הם אלו שהצליחו למצוא משמעות להישארותם בחיים. הוא הסביר:  בגטו אנשים שאלו את עצמם האם יישארו בחיים או לא. הם חשבו "אם ממילא לא נישאר בחיים, אז מה הטעם בכל הסבל הזה?" השאלה שהוא שאל את עצמו היא "מה הטעם בכל הסבל הזה?" כי אם יש טעם בסבל אז אפשר להתגבר עליו ואם אין טעם בסבל, אז מה שווים החיים? פרנקל ניסה למצוא את "פשר הסבל"

דוגמה ל'פשר הסבל' הוא נותן בסיפור מעניין. יום אחד הגיע אליו לטיפול רופא כללי וביקש את עזרתו. מאז מות אשתו הוא לא מוצא טעם לחיים בלעדיה, איך הוא יכול לחיות כשהיא איננה? פרנקל שאל אותו שאלה אחת: "מה היה קורה, דוקטור, אילו הדברים היו מתרחשים בסדר הפוך, ואתה היית הולך לעולמך לפני רעייתך?" והדוקטור ענה: "אוי, זה בטח היה דבר נורא. היא הייתה מאד סובלת". ולזה פרנקל השיב: "ראה, אתה חסכת ממנה את זה! אתה המשכת לחיות וכעת עליך להתאבל עליה. אבל היא לא צריכה להתאבל עליך". אלו היו חילופי הדברים, וכעבור זמן מה הוא שמע מהרופא כי הוא מצליח לחזור לחייו, בידיעה שהוא הקריב משהו עבור אשתו. ההקרבה הזו היא – לחסוך ממנה את הסבל שלה.

לחיות חיים עם משמעות

הסיפור בתחילת הפוסט הזה על הטיול בהולנד יכול להיות גם סיפור על מתן פשר חדש. אם תכננו והאמנו שחווית ההורות מממשת אותנו ומגשימה את יעודנו ולרוע המזל נולד לנו ילד עם צרכים מיוחדים, אנחנו לא מאבדים את המשמעות לחיים. כי גם אם הילד לא יגיע לאותם הישגים אליו ציפינו שיגיע, עדיין משמעותנו כהורים ברורה – למשל, לאפשר לילד לממש את מלוא הפוטנציאל שלו, לאפשר לילד לחוות אהבה, שמחה ומסוגלות, לפי רמתו ויכולותיו. אתגר כזה דווקא עשוי לטעון את ההורות במשמעות חדשה.

מי שמצליח למצוא משמעות חדשה באירוע שלילי שקרה לו, יוכל להתמודד עמו ביתר קלות. אין הכוונה למצוא משמעות חיובית בהכרח, אלא פשוט למצוא משמעות. המשמעות לא מוכרחה להיות מובנת או הגיונית לכל, העיקר שמי שזקוק לה, יאמין בה. זו לא משוואה מתמטית שניתן להוכיח, אלא דרך לתפיסת המציאות. וכפי שאנחנו יודעים, אין אמת אחת והאמת היא בעייני המתבונן.

לפעמים אני בוחרת לאמץ אמונה מסוימת. אני מאמינה, למשל, שדברים לא קורים 'סתם'. לדברים שקורים יש סיבה, גם אם עדיין לא התגלתה לנו הסיבה הזו. אני מאמצת את התפיסה הזו ומזמינה אתכם לאמץ אותה, לא כי היא 'נכונה'. אלא כי היא מביאה תועלת רבה בקבלת הדברים שאין לנו יכולת לשנות.

אשמח לקבל במייל תגובות לפוסט / מאמר זה! 

אם יש לכם סדנה או הרצאה בתחום ההתפתחות האישית אוו טיפול עצמי ו-well-being, מוזמנים לכתוב אלי 

shabat.dana@gmail.com

סגירת תפריט