כך מגדלים ילדים אופטימיים 🙂

שיחה עם הדס פילצר

היום ידוע שילדים אופטימיים לא רק נהנים יותר מהחיים, אלא גם מצליחים יותר. אופטימיות היא היכולת לראות בכל דבר, גם בדבר רע שקורה, משהו טוב. זו גם היכולת לסמוך על העולם ולחוש תקווה. אף שילדים נולדים עם נטייה מסוימת לאופטימיות או פסימיות, להורים יש תפקיד משמעותי ביכולת של ילד לחזק את הנטייה האופטימית, או ללמוד להיות אופטימי. מהו הבסיס עליו גדל ילד אופטימי? איך אפשר ללמד ילדים להיות אופטימיים? ואיך הורה שאינו אופטימי מטבעו יכול לעשות 'מודילינג' חיובי? במאמר הזה תמצאו את כל התשובות, כולל דוגמאות, להורה שרוצה לגדל ילד אופטימי.

ילדה אופטימית - ילדים אופטימיים
ילדה אופטימית - רואה את הפן החיובי של הסיטואציה

למה כדאי לגדל ילדים אופטימיים?

לילדים אופטימיים קל יותר בחיים. הם רואים את הכל דרך משקפיים ורודים. יש להם יותר תקווה, הם מאמינים בעצמם, יש להם יותר אמון בזולת, הם מאמינים שיהיה טוב, קל להם לשתף פעולה, קל להם יותר להתנסות בדברים חדשים – כי הם אופטימיים, ולא פלא שמחקרים מוכיחים שילדים אופטימיים לא רק נהנים יותר, אלא גם מצליחים יותר בחיים.  מכל הסיבות האלה, ברור לי שלכל הורה כדאי לדעת איך לגדל ילדים אופטימיים. 

כאדם אופטימי שלא הכל בחייו היה אופטימי, למדתי להעריך את חשיבותה וערכה של האופטימיות.  קידום האופטימיות הפכה להיות שליחות עבורי  – גם בחיים וגם בעסק. חשוב לי להחזיר את האופטימיות והגישה החיובית לחיי, בכל פעם שהיא נעלמת, ולעזור גם לבנות שלי לפתח תפיסת עולם וגישה אופטימית, ולקדם את הגישה החיובית הזו בעולם גם באמצעות התוכן שאני כותבת, וגם באמצעות העסקים שאני בוחרת לעבוד איתם. זו גם הסיבה שהיה חשוב לי להבין איך לגדל ילדים אופטימיים – ולחלוק את המידע הזה כאן,  עם כל הורה או איש טיפול שהנושא מעניין אותו.

את המענה לשאלה החשובה הזו קיבלתי מהדס פילצר, יועצת חינוכית ומשפחתית ותיקה, שמלווה את המשפחה שלי כבר למעלה משנה, והיא מאד מעודדת את טיפוח החשיבה האופטימית והחיובית אצל ילדים. בשיחות עם הדס גיליתי איך הילדות שלי לומדות באופן טבעי להסתכל על הפן החיובי, גם בסיטואציות פחות נעימות. לאחרונה, כשאחת הבנות שברה את הרגל, נפעמתי לגלות כמה בקלות היא רואה את הטוב שבסיטואציה – נהנית להלך עם הקביים, להתאמן ולהשתפר במיומנות הזו, נהנית לקבל יותר עזרה מהאימהות שלה, מהאחיות שלה ומילדים בכיתה, ובכלל, לזכות בתשומת לב מיוחדת.

אבל איך אפשר לגדל ילדים להיות כאלה? איך לגדל ילדים שיהיה להם קל יותר להתמודד עם כל סיטואציה בחיים, גם כשהיא פחות טובה?  על כך בדיוק שוחחתי עם המרואיינת במאמר הזה.

החומרים מהם מורכבת האופטימיות

"ילדים שמוצאים גם בתוך משהו רע שקרה להם, את הדבר הטוב, הם ילדים אופטימיים שיותר קל להם בחיים", אומרת פילצר בתחילת השיחה, ומצטטת ממילותיה של פדות גלעדי: "אמרתי לאהבה בואי, אמרתי לשמחה בואי, אמרתי לשפע בוא. הם ענו לי פה אחד: אנחנו כאן תמיד, בואי את".

"אם אנחנו רוצים לגדל ילדים אופטימיים, אנחנו צריכים ללמד אותם שהכל נמצא אצלם. הכל כבר קיים, הם רק צריכים להסתכל דרך המשקפיים הוורודים. ואיך עושים את זה? אנחנו פשוט צריכים להגיד להם כל הזמן שהם יכולים, להראות להם איך בכל דבר, גם בדבר רע, יש גם טוב, לתרגל איתם שתמיד יש כמה נקודות מבט על כל סיטואציה"

הנה משחק לדוגמה:
הולכים עם הילדים החוצה, מספרים מה רואים.
אחר כך עוברים למקום אחר, ומסתכלים על אותו מקום שאליו הסתכלנו קודם. מספרים מה רואים.
אחר כך עוברים לתצפית מנקודת מבט אחרת, ומתארים מה רואים.
ואז שואלים –
איך יכול להיות שמכל מקום ראינו משהו אחר?
ככה זה בחיים.  תמיד אפשר להסתכל על כל דבר מכל מיני נקודות מבט. 

איך מתחילים בכלל לפתח אופטימיות אצל ילדים?

"כהורים, נרצה להתחיל מפיתוח ביטחון עצמי – זה הבסיס שעליו נבנית האופטימיות. ביטחון של הילד בעצמו, בסביבתו ובעתיד".

אהבה:

יש הרבה סעיפים שמפתחים ילדים אופטימיים ובטוחים בעצמם – הראשון שבהם הוא אהבה. פילצר מעודדת: "תביעו אהבה בכל דרך: במילים, במגע, בהבעות. ילדים שמקבלים אהבה בכל דרך, מתחילים לבטוח בה. אהבה מספקת את הצרכים הראשוניים שלי , ואז טוב לי ונעים לי ואני אופטימי, כי אני בטוח בקיומה של האהבה".

 נוכחות

"נוכחות ומעורבות של ההורים מחזקת את הביטחון העצמי והאמון. כשההורים באים במיוחד מהעבודה ונמצאים עם הילד בפעילויות, הוא מרגיש ראוי. כשאני מרגיש ראוי ואהוב אז אני יותר שמח ויותר טוב לי ואני מרגיש בעל ערך ואני יכול להיות אופטימי".

כן, אבל מה קורה כשאני נותנת מה שאני יכולה וזה לא מספיק? לא כל ההורים יכולים להתפנות בכל זמן שהילד רוצה.

"צריך לקחת בחשבון שלילד אף פעם לא מספיק, הוא תמיד ירצה עוד. אבל ברגע שהילד מרגיש שאכפת ממנו, זה מספיק טוב. אם ביום מסוים את לא יכולה, אבל ביום אחר, בזמן שאת נמצאת עם הילד את באמת נמצאת אתו, לא עם הטלפון, אז זה מספיק".

מספיקה שעה ביום של תשומת לב, אבל בשעה הזו ילדים רוצים להרגיש שכשההורה איתם – אז הוא איתם עד הסוף. "הם רוצים להרגיש שההורה לא עסוק בדברים אחרים. שעה ביום של הקשבה יעילה, הקשבה למי שהם, מספקת להם תחושת הערך העצמי".

מהי הקשבה יעילה?

"הקשבה יעילה  משמעותה שאני מקשיבה, שומעת מה נאמר, ומתייחסת לא רק למילים אלא גם להרגשה שמתלווה למה שמסופר.  זה גורם לילד להרגיש שמתייחסים לרגשות שלו.  כשמתייחסים לרגשות שלי זה נותן לי הרגשה שאני ראויה. כשאני ראויה יש לי הרגשה טובה יותר בעולם ואז אני מסתובבת בתחושה של אופטימיות".

לטפח את נטיית הלב של הילד – לתת תקווה

"נגיד שהילד אומר 'אני רוצה להיות טייס'. עכשיו הוא בן חמש בסך הכל, אז זה לא משנה אם הוא באמת יכול להיות טייס או לא. להורים אני אומרת – בואו ניתן תקווה. איך ניתן תקווה? ניקח אותו למוזיאון חייל האוויר, נקנה  כל מיני דגמים של מטוסים, נקנה לו תחפושת. עוד שנתיים זה יכול להשתנות, אבל אם נעצים את השאיפות שלו, אז אנחנו נותנים לו הרגשה של תקווה. שהשאיפה שלו יכולה להתקיים. באופטימיות יש התייחסות חיובית ותקווה".

 

אופטימיות מולדת או נרכשת?

אז אמרנו שאהבה, נוכחות עם הקשבה יעילה וגם מתן תקווה, מחזקים את הביטחון העצמי, והם מספקים את הבסיס ואת ה'יסודות' לילד אופטימי.
האם יש גם אופטימיות מולדת? או שהיא רק נרכשת?

"כל ילד נולד עם טמפרמנט. בהרצאה שהייתה השבוע סיפרתי על שני אחים תאומים, שנולדו עם טמפרמנט מאד שונה. אחד שתמיד לא נוח לו ותמיד קשה לו, והשני, שתמיד זורם ומחייך. נולד שמח. כן, כל ילד נולד עם נטייה למזג מסוים.

אבל להורים גם יש תפקיד. ההורים יכולים או להעצים את הטמפרמנט שהילד נולד אתו, או לשנות את הטמפרמנט. לדוגמה, לילד שנולד לא מרוצה, אפשר לגרום לו להיות יותר מרוצה. למשל, אפשר לא להעביר כל הזמן ביקורת על ההתנהגות שלו, ולא להאשים אותו בכל דבר. ואם כבר יש לי ביקורת, אז להעביר אותה על הפעולה, ולא על הילד. לדוגמה: 'אתה כזה ילד חכם, לא כל כך מתאים לך להכות את אח שלך".

אחת הדרכים היעילות ביותר לחזק את הטמפרמנט שאנחנו רוצים, היא באמצעות מודלינג של ההורים

ילדים אופטימיים

מודלינג לאופטימיות

מלבד הטמפרמנט שילד נולד אתו, והקניית בסיס של ביטחון עצמי שמאפשר לילד להיות אופטימי, אפשר ללמד את הילדים להיות אופטימים באמצעות דוגמה אישית.

הנה כמה דברים שהורים יכולים לעשות, כדי לגדל את הילדים שלהם להיות יותר אופטימיים.

  • לא לקטר יותר מדי – לא חייבים להיות כל הזמן חיוביים, אבל מספיק שלא נקטר על כל דבר.
  • לתרגל חשיבה חיובית – בכל דבר שקורה, תמיד לראות ולהציג את חצי הכוס המלאה.

לדוגמה: יושבים בפקק וזה יכול להיות מאד מעצבן, אז במקום להתלונן אפשר להגיד: "לפחות אנחנו מבלים ביחד, בואו נשחק".

או דוגמה נוספת, לילדה חולה שמתלוננת שכואב לה אפשר לומר – "את באמת חולה היום ולא מרגישה כל כך טוב, אולי יש בזה גם משהו טוב? למשל, שאת יכולה להתפנק קצת".

אפשר גם ממש ללמד את הילדים את הביטוי "חצי הכוס המלאה". למלא חצי כוס מים, ולשאול מה אנחנו רואים? ואז לדבר עם הילדים על הביטוי.

  • להתייחס הרבה יותר בקלות לכל בלת"מ. נכון, לפעמים זה קשה, אבל פשוט לא לעשות מזה עניין. אפשר לומר לילדים "בואו נפיק מזה את המקסימום", ללמד אותם לחפש את הדבר הטוב במקרה הלא צפוי.
    לדוגמה, ילדה שבוטלה לה מסיבת יום הולדת בגלל בידוד, אז אמא שלה יכולה לומר לה: "היום נעשה לך מסיבה רק למשפחה הקרובה, ואחרי שיסתיים הבידוד נעשה מסיבה לכל הכיתה. ככה תרוויחי שתי מסיבות!"
  • להעצים במילים דברים קטנים וטובים שהיו במהלך היום.  למשל, "איזה כיף שהיינו ביחד, זה עשה לי מצב-רוח טוב" או "איזו ארוחה טעימה זו הייתה", או "ואוו, תראה את הציפור הנהדרת הזו, כמה שהטבע גורם לי להרגיש טוב". פשוט ללמד את הילדים ליהנות מדברים קטנים, להיות בהוקרת תודה על הדברים הטובים שיש לנו במשך היום, ולומר "איזה כיף לי".
  • לעזור לאחרים שקשה להם – גם כמולדינג, כשהילד רואה שההורה שלו עוזר למישהו שקשה לו, הוא לומד לעזור. וכשילדים עוזרים למישהו אחר זה בהחלט עוזר להם להיות אופטימיים ושמחים – וההורים יכולים לעודד את זה. "תסתכל על הילד הזה, נראה שהוא בודד ולא מסתדר בקבוצה. אולי תעזור לו?  אחר כך תספר לי". אפשר גם להציע "בואו נעשה חבילות יפות לחיילים, נשקיע". ילד שנהנה מנתינה הוא ילד שמח, וזה תורם גם לו וגם לאחרים

אבל מה עושים בזמנים שלא כל-כך טוב?   בזמן שבאמת יש קושי?   האם תמיד אפשר להיות עם משקפיים ורודים?

הדס מבחינה בין "משקפיים ורודים" ובין "לטמון את הראש בחול". 

"חשוב לא להתעלם מהקושי. אנחנו רוצים שהילד יוכל לראות הרבה דברים חיוביים בלי להתעלם מהקושי. אפשר להגיד 'אין רע בלי טוב'. הילדה שבררה רגל, זה כואב ולא נעים, אבל עם הקושי מגיעים גם דברים טובים.

גם כשיש אסונות של ממש אפשר להוציא מזה דברים טובים, וגם למבוגרים חשוב לזכור את זה. לאחרונה הייתי בשבעה של מישהו שמת בפתאומיות. אחותו הייתה מאד אומללה, בכתה הרבה מאד, אבל בסוף היא אמרה לי בשקט: 'יש גם טוב בכל הסיפור הזה. איך שהתגבשנו כל המשפחה עכשיו'. רק אדם אופטימי יכול לראות את זה ולהוקיר את הדבר הטוב הזה, לצד הכאב הנורא והקושי".

ומה לגבי אסונות לאומיים?
"באופן כללי, אני מציעה שלא יהיו יותר מדי חדשות ברקע  – אפשר מדי פעם, אבל אם היה פיגוע או שריפה, אז שילדים לא יקשיבו לכל הלופים של החדשות והתמונות הקשות. הם יכולים לדעת על מה שקרה, זה לא יגרום להם נזק, אבל זה לא צריך להיות כל הזמן ברקע".

מה לעשות אם אני פסימי?

 אז ברור לי למה כדאי לגדל ילדים אופטימיים, ומובן שחשוב שההורים יהוו מודלינג לחשיבה חיובית ואופטימיות. אבל מה קורה אם ההורים עצמם הם לא אנשים אופטימיים? איך הם יכולים לתת מודלינג כזה?

"אין ספק שבן אדם שקשה לו עם העולם, והוא בעצמו לא אופטימי אלא פסימי ורואה דברים רעים וקשים, יגדל ילדים פחות אופטימיים.  כי אם הוא לא מסוגל  לראות את חצי הכוס המלאה,  והילד שלו יראה אותו מתלונן ומעצים את הקושי, זה מה שהוא ילמד. וגם ילד שנולד עם טמפרמנט אופטימי, אפשר להפוך אתו לילד ממורמר. ראיתי את זה קורה.

אדם שמזהה את זה אצלו, שהוא מבין שהוא רואה את העולם כשלילי ומסוכן ורע והוא אינו אופטימי לגבי העתיד, אדם כזה צריך לעזור קודם כל לעצמו –  ללמוד להסתכל על החיים אחרת.  אפשר ללמוד איך להסתכל על החיים אחרת, להתאמן על זה ולהעביר את זה הלאה לילדים".

כלומר, גם אם היית בן אדם פסימי במשך כמה עשורים, וגם ההורים שלך היו כאלה, ועכשיו יש לך ילדים והיית רוצה לגדל אותם להיות יותר אופטימיים – אפשר לעשות את זה? הפסימיות היא לא גזירת גורל?

"כן, כשההורה מזהה את הקושי, אפשר להשפיע על זה. להיות מאושר זה אחד מכישורי החיים – להסתכל על העולם, למצוא בו את הטוב ולהיות מאושר, זה 'כישור' שאפשר להתאמן בו. זה לגמרי עניין של בחירה. בניגוד לכישרון שאת נולדת אתו, כישור זה משהו שאפשר לרכוש אותו, זו יכולת. אם אני מזהה שהילדים שלי או אנשים סביבי הופכים להיות ממורמרים, ואני לא רוצה להיות כזה בן אדם. אז אני ארכוש את הכישור".

יכול להיות מישהו שהנתונים של החיים שלו לא מאפשרים לו להיות מאושר או אופטימי?

"העובדה היא, שיש אנשים שיש להם את כל 'נתוני המדף' להיות מאושרים, והם לא מאושרים, ויש כאלה שהחיים שלהם קשים יותר והם בכל זאת רוב הזמן מרגישים מאושרים".

להרכיב משקפיים ורודים זה לא לייפות את המציאות?

"לא.  משקפיים ורודים רואים את מה שקיים כפי שהוא, נותנים מקום למה שלא טוב, חווים אותו, מרגישים אותו, ואז אפשר להעצים את מה שטוב ולראות גם את הפן החיובי.

גם ילד אופטימי חווה רגשות שליליים, אבל הוא מצליח להשתחרר מהם בקלות. ילד אופטימי יכול להתאושש ולקום מהר אחרי אכזבה או כישלון. למשל, ילד שחווה אכזבה כי הבטיחו לו ללכת לחבר, והחבר בסוף לא יכול היום. בהתחלה הוא בוכה, וברגע שמרגיעים אותו ומכילים אותו, הוא מבין, ומיד עולה המחשבה "אז מה נעשה במקום?". הוא תמיד מוצא תחליפים, ויהיה פנוי להצעה ולחלופה טובה.  

מאד חשוב לי לא לייפות את המציאות, ואני כן רוצה שהילדים יוכלו לחוות רגשות קשים שעולים. המטרה של ההורה היא קודם כל להכיל את הרגשות הקשים ולא להתעלם מהם. שתהייה לילדים אפשרות לדבר על הפחדים, על הקושי. אם הופכים להיות אופטימיים בלי להסתכל לאמת בעיניים –  זה לא דבר חיובי, זה אושר מדומה. אופטימיות אינה מנוגדת לריאליזם.  למשל, אותה אישה שסיפרתי עליה, שאיבדה את האח שלה ושבכינו יחד בשבעה, היא הכילה את הכאב ובכתה ועשתה ונטילציה, ואז היא שיקפה שיש גם דברים טובים. הדברים הטובים שהיא מצאה הם מציאותיים באותה המידה כמו הקושי. 

גם הילדים צריכים להרגיש את הרגשות הקשים עד הסוף, ולהרגיש שההורה יכול להכיל את הרגשות האלה, כדי שיוכלו לעבור הלאה. לדוגמה, ההורה יכול לומר:  "באמת לא נעים שרצת ונפלת וקיבלת מכה, בואי אני אחבק ואמרח לך משחה". ובזה מיצינו את זה, עשינו ונטילציה, ואז אנחנו פנויים לראות את הדברים הטובים".

מה יקרה אם אני לא אתייחס לרגש השלילי? אם אני אנסה להקטין את זה ולהעצים את הדבר הטוב?

בואי אני אתן לך דוגמה.
באה אליך הבת שלך, בוכה ואומרת לך "היא העליבה אותי ואמרה לי שאני מכוערת", ואת תגידי לה "מה פתאום, את לא מכוערת, אל תתייחסי לזה". מה יקרה?  

זה לא ישפיע עליה.

אני אומרת לך – הילדה רק יותר תבכה.
לעומת זאת, אם תתייחסי לרגשות הקשים ותגידי "זה באמת מאד פוגע. אני מבינה אותך לגמרי, את באמת יכולה להיפגע". ברגע שהיא ראתה שמתייחסים גם לרגשות הקשים שלה, אז נגמר. אולי עוד קצת בכי בשביל לקבל תשומת לב, אבל בזה זה נגמר. 
ואז, כשהיא נרגעת, אחרי חצי שעה, אפשר להגיד לה "נראה לך שאת באמת מכוערת? תסתכלי על עצמך במראה". ואם היא לא רואה את היופי, אז את עונה "בעייני את יפה. תראי, איזה אף יפה, איזה עיניים יפות, זוכרת איך הלכנו בגינה יום אחד ואמרו עלייך איזו ילדה יפה? ואז לא רק שהכלת את הרגשות שלה, אלא גם חיזקת לה את הביטחון". 

 

לסיכום - ככה מגדלים ילד אופטימי

לסיכום, אפשר לומר שכדאי מאד לגדל ילדים אופטימיים, ואפשר לעשות את זה גם אם אתם עצמכם אינכם אופטימיים  מטבעכם.

אמנם כל ילד נולד עם טמפרמנט אישי, אבל ההורה יכול לחזק את הנטייה לאופטימיות, או להרוס אותה, וגם להיפך. להעצים את השליליות, או למזער אותה. והדבר הבסיסי שכל הורה יכול לעשות כדי לגדל ילד אופטימי, הוא לחזק את הביטחון העצמי של הילד שלו באמצעות אהבה, נוכחות, הקשבה יעילה, הכלה וחיזוק התקווה.

בנוסף, ההורים יכולים להיות מודלינג, לטוב ולרע. הורה שקשה לו להיות מודלינג לראיית עולם אופטימית, יכול לקבל עזרה וללמוד כיצד להיות יותר אופטימי, וכך לעזור גם לילדיו.

אפשר ללמד את הילדים להסתכל על חצי הכוס המלאה או לחפש את נקודת המבט החיובית, וגם לאמן אותם בלמצוא את זה, על ידי כך שאנחנו עושים את זה בעצמנו.

חשוב להיות אופטימיים תוך כדי מתן התייחסות לרגשות הקשים הקיימים, בלי לייפות את המציאות. 
אחרי שנכיל את הקושי והילדים יקבלו לגיטימציה לרגש שלהם, יהיה להם קל לחפש ולמצוא את הדברים החיוביים ולחוש תקווה.


המרואיינת הדס פילצר הינה יועצת חינוכית ומשפחתית להורים לילדים בכל הגילאים.
מתמחה ביעוץ פרטני וקבוצתי להורי תאומים, לסטודנטים ואנשי מקצוע.
.

 יש לכם מה לומר על אופטימיות? 

רוצים להתראיין לכתבה כזו?

אשמח לראיין אנשי מקצוע ולכתוב מאמר עבור הבלוג "הפן החיובי" או "שיווק חיובי", או לכל מטרה אחרת

 יש לכם סדנה או הרצאה בתחום ההתפתחות האישית ורוצים לספר לי ?
אפשר  לכתוב אלי   shabat.dana@gmail.com

דנה שבת.